משרד עורכי דין ונוטריון

אזרחי-כספי – עו”ד מימון דוד

  1. קבלת צו זמני לפינוי ומסירת חזקה בנכס מקרקעין (להלן: הנכס), ומינוי ב”כ המבקשת ככונס נכסים על הנכס לשם פינויו, תפיסת החזקה בו והעברתו לחזקת המבקשת.
  2. נקבע כי מעמד הנתבע בעסקה הנו שלוח של התובעת ולא יצרן או מתווך ועל כן אי הודעת התובעת על פגם במועד משלוח אבי הטיפוס מונעת ממנה להסתמך על הפגם על פי חוק חוזה קבלנות.
  3. דחיית תביעת שיבוב אשר הוגשה על ידי חברת ביטוח כנגד ספקית שרותי תחזוקה למכונות קפה לנוכח קביעת בית המשפט כי לא היתה רשלנות בתפקודה ולא מתקיים כלל הדבר מדבר בעד עצמו..
  4. בית המשפט קיבל תביעה כספית לתשלום כספים תוך שקיבל את טענת התובע כי העסקה היתה עיסקת  קונסיגנציה למכירת תכשיטים ולא העברת תכשיטים לצד ג’.
  5. קבלת תביעה לתשלום בגין עבודות שיפוץ אשר הנתבע התכחש לעובדה כי הביע הסכמתו אליהם וכן דחיית טענותיו בדבר הטעיה ועושק.
  6. הקטנת הפיצוי המוסכם חרף ביצוע ההפרה המזכה וזאת לנוכח עתירה והוכחה כי יש מקום להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט להפחתת הפיצוי המוסכם לכדי 15% משיעורו על פי הוראת סעיף 15 לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה ודחיית יתר הסעדים שנתבעו לרבות נזקים שנגרמו בשל ההפרה
  7. האם יכול נפרע להיות אוחז כשורה – הדרישה לריחוק בין המושך לבין הנפרע – הקירבה או הריחוק כנקבעים שלא לפי צורת השטר – אלא לפי מערכת היחסים בין הצדדים – האפשרות כי נפרע שקיבל את השטר לידיו מצד שלישי ייחשב לאוחז כשורה.

 

1 

תמצית

קבלת צו זמני לפינוי ומסירת חזקה בנכס מקרקעין (להלן: הנכס), ומינוי ב”כ המבקשת ככונס נכסים על הנכס לשם פינויו, תפיסת החזקה בו והעברתו לחזקת המבקשת

סקירה

בין המבקשת למשיבה נחתם הסכם לפיו מכרה המשיבה למבקשת את זכויותיה בנכס וכן התחייבה המשיבה לרכוש על חשבונה עבור המבקשת זכויות בניה לא מנוצלות בנכס מהמינהל.

המשיבה היתה חייבת, ערב חתימת ההסכם, לבנק דיסקונט ולמדינת ישראל (משרד האוצר ומשרד החינוך), ולהבטחת השבת החובות נרשמו שעבודים על המקרקעין. הסכומים הראשונים של התמורה יועדו, לפי ההסכם, לפרעון החובות לבנק דיסקונט ולמדינה, לצורך הסרת השעבודים מהנכס, ועל המשיבה היה לדאוג להסרתם.

המבקשת שילמה למשיבה 60% מהתמורה וכן נקבע כי יתרת התמורה, בסך 2,013,000 תשולם כנגד מסירת החזקה בנכס ובכפוף למילוי כל התחייבויות המשיבה וביניהן ביצוע דרישות המינהל כתנאי להעברת הזכויות, לרבות תשלום דמי הסכמה, הסרת השעבודים, מתן יפו”כ בלתי חוזר למבקשת, ואישורי תשלום מסים והיטלים.

בהסכם נקבע מנגנון להבטחת הוצאתו אל הפועל באמצעות נאמן, שהיה ב”כ המשיבה. עוד נקבע בהסכם, כי המשיבה תחתום על שני יפויי כח שיופקדו בידי הנאמן, האחד – להעברת הזכויות בנכס ע”ש המבקשת והשני – לטיפול בכל נושא נדרש במינהל. המשיבה, באמצעות הנאמן, השתמשה במלוא התמורה שנתקבלה למילוי חלקי של התחייבויותיה לפי ההסכם כך שלא נשארו בידיה כספים מספיקים למחיקת החוב למדינה במלואו ועל כן לא הוסר השעבוד.

הנאמן העביר את שני יפויי הכח למבקשת ביום 3.12.07, ובכך אישר כי המבקשת מילאה את התחייבויותיה לפי ההסכם וכי התמלאו התנאים החוזיים והחיצוניים להעברת יפויי הכח ומסירת החזקה. כאשר הגיע מועד למסירת החזקה בנכס, הודיעה המשיבה למבקשת כי אין בדעתה למסור את החזקה במועד המוסכם, וזאת מהטעם שהמינהל אינו מוכן, בשלב זה, להעביר את הזכויות בנכס על שם המבקשת, בשל אי הסרת השעבוד לטובת המדינה. המבקשת טענה, כי מהאמור לעיל עולה כי הסיבה היחידה לכך שהמינהל עדיין אינו מסכים להעביר את הזכויות בנכס ע”ש המבקשת היא כי המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם, לא הסירה את השעבוד לטובת המדינה ולא שילמה דמי הסכמה למינהל.

המבקשת הוכיחה, כי נגרמו וייגרמו לה נזקים כספיים עצומים מאי מסירת החזקה וכי למשיבה לא תהיה יכולת כספית לפצותה על הפסדים אלה. בית המשפט קבע כי שקלול כל העובדות והשיקולים מוביל למסקנה כי המבקשת עמדה בנטל להוכחת התנאים והנסיבות המזכים אותה לקבל את החזקה בנכס, כסעד זמני מסוג “צו עשה” וקבעה כי הנכס יפונה וימסר למבקשת לפי ההסכם, וכן ב”כ המבקשת ימונה ככונס נכסים לצורך תפיסת הנכס. הח”מ ייצג את המבקשת בבקשה זו.

 

  פסק דין 

 

2 

תמצית

נקבע כי מעמד הנתבע בעסקה הנו שלוח של התובעת ולא יצרן או מתווך ועל כן אי הודעת התובעת על פגם במועד משלוח אבי הטיפוס מונעת ממנה להסתמך על הפגם על פי חוק חוזה קבלנות.

 סקירה

התובעת עוסקת בייבוא ושיווק בגדים ואשר התקשרה עם הנתבע אשר פועל אף הוא בתחום הטכסטיל, בין השאר בייצור ו/או ייבוא בגדים מסין על מנת לבצע הזמנה של מוצרים אשר ייוצרו בסין.

לאחר ביצוע העיסקה, התובעת קיבלה את הסחורה אך טענה כי הסחורה שהתקבלה הייתה פגומה ואינה ברת שימוש.

התובעת טענה שהנתבע הציג עצמו כבעל הידע, המומחיות והניסיון הדרושים לשם ייצור סריגים ברמה גבוהה ולמעשה הציג עצמו כיצרן בעסקה. על כן חלות עליו כל החובות בחוק ובכלל זה חוק המכר. מאידך הנתבע טען כי פעל בעסקה כמתווך, ותפקידו היה למצוא יצרן בסין שייצר ויספק את הזמנת התובעת ועל כן אינו חייב בנזקיה של התובעת.

בית המשפט קבע כי לא היה כל קשר ישיר בין התובעת לבין היצרן הסיני; בחירת היצרן הסיני הייתה נתונה כל כולה בידי הנתבע; הוא היה איש הקשר בעסקה זו, ולמעשה פעל כשלוח הן של התובעת והן של היצרן הסיני  ועל כן מעמדו של הנתבע בעיסקה כשלוח של התובעת על פי חוק השליחות והיא רשאית לתבוע ממנו את נזקיה.

עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי הנתבע הציג בפני התובעת אבי טיפוס של הסחורה וכן דוגמאות מפס היצור טרם ייצור הסחורה והתובעת לא הביעה כל הסתייגות מטיב הסחורה. על כן התובעת התרשלה בבדיקת טיב הסחורה והיא מנועה מלהעלות טענות אלו כלפי הנתבע על פי חוק חוזה קבלנות.

הח”מ ייצג את הנתבע בתביעה זו.

 

פסק דין 


3 

תמצית

דחיית תביעת שיבוב אשר הוגשה על ידי חברת ביטוח כנגד ספקית שרותי תחזוקה למכונות קפה לנוכח קביעת בית המשפט כי לא היתה רשלנות בתפקודה ולא מתקיים כלל הדבר מדבר בעד עצמו..

 

סקירה

התובעת ביטחה בית קפה. במכונת הקפה אשר הייתה בו ואשר תוחזקה על פי הסכם שירות בידי הנתבעת, אירע פיצוץ בצינור המים, שהעביר מים למכונה ונגרמו נזקים לבית הקפה. לטענת התובעת, הצינור התבקע כתוצאה מפגם מולד שהיה בו וכי הנתבעת אחראית לאותו פגם מאחר והיא סיפקה אותו וכן בהתאם לתנאי ההתקשרות לפיהם, היה על הנתבעת  לתחזק את מכונת הקפה, על חלקיה השונים, כולל הצינור.

קבע כי, על פי הסכם השירות, הנתבעת מתחייבת לתקן על חשבונה תקלות במכונת הקפה לאחר התרחשותן, אולם לא הוכח כי הנתבעת התחייבה לעשות ביקורת שוטפת על אותו ציוד. נוסף על כך לא הוכח כי ניתן היה לגלות מבעוד מועד התהוות הפגם בצינור ואשר בסופו של יום גרם להתבקעותו ואירוע ההצפה.

בית המשפט פסק כי לא נמצאה כל רשלנות או הפרת חובה עליה תחוב הנתבעת, ובהתאם לכך נדחתה התביעה.

 הח”מ ייצג את הנתבעת בתיק זה.

 

פסק דין 

4 

תמצית

בית המשפט קיבל תביעה כספית לתשלום כספים תוך שקיבל את טענת התובע כי העסקה היתה עיסקת  קונסיגנציה למכירת תכשיטים ולא העברת תכשיטים לצד ג’.

 

סקירה

התובע מסר לנתבעת תכשיטים בקונסיגנציה בשלוש הזדמנויות שונות ועל הנתבעת היה להעביר לתובע את התמורה שסוכמה בגין התכשיטים שנמכרו לצדדי ג’, ואם לא יימכרו, להחזיר לתובע את התכשיטים או את התמורה שסוכמה. התובע טען כי לא החתים את הנתבעת על הרשימות שכן התבייש להחתימה לאור היכרותו הקרובה עם משפחתה ואיתה.

התובע טען כי הנתבעת העבירה לו בגין התכשיטים שנטלה רק סכום קטן ונמנעה מלהעביר את מלוא התמורה. משפנה אל הנתבעת כדי לברר את גורל התכשיטים השיבה לו כי מסרה את התכשיטים לגורם אחר לשם מכירתם והיא איננה חייבת לו דבר.

הנתבעת טענה כי לקחה מהנתבע תכשיטים לא במסגרת עיסקת קונסיגנציה, אלא כשליחות עבורו, על מנת למסור את התכשיטים ללקוחות של התובע לפי סיכום בין התובע לבין אותם לקוחות, וכי את הכספים שקיבלה מאותם לקוחות העבירה אל התובע ללא דיחוי, כשהתגמול היחידי לו היתה זכאית הוא עמלה שנקבעה לפי ראות עיני התובע.

ב”כ התובע, הצליח להביא לחשיפת סתירות בעדותה של הנתבעת,להעברת הנטל על הנתבעת להוכיח את מהות העיסקה עם התובע, שכן על פני הדברים קיבלה היא את התכשיטים בתנאי קונסיגנציה, אם ברצונה להוכיח את טענת השליחות. בכך הביא ב”כ התובע לקביעת בית המשפט כי מדובר בעסקת קונסיגנציה וכי על הנתבעת לשאת בתשלום לתובע או להשיב לו את ערכם.

הח”מ ייצג את התובע בתביעה זו.

 פסק דין

 

 5

תמצית

קבלת תביעה לתשלום בגין עבודות שיפוץ אשר הנתבע התכחש לעובדה כי הביע הסכמתו אליהם וכן דחיית טענותיו בדבר הטעיה ועושק.

סקירה

הנתבע הזמין מן התובעים שירותי תיקון לצינור שהתפוצץ בביתו. במהלך ביצוע התיקון הציע התובע לנתבע להרחיב את היקף העבודה ולבצע עבודת שיפוץ בדירתו הנתבע נעתר להצעה.

התובעים עתרו לחיוב הנתבע בתשלום ההפרש בין הסכום הנקוב בהזמנה לתשלום שביצע הנתבע בפועל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

הנתבע טען כי לא היתה גמירות דעת מצידו לתשלום מלוא הסכום עבור השיפוץ בביתו. חתימתו על ההזמנה נעשתה לטענתו תוך הטעיתו, בכך שהתובע העלים ממנו את הסכום על ההזמנה ולא הקריא לו אותו. טעות, באשר סבר כי המדובר בחשבונית/קבלה ופירוט העבודות שבוצעו  ולא הזמנה. 

הח”מ הצליח להביא לסתירות בעדותו של הנתבע ביחס לנסיבות החתימה על ההזמנה וכי עיקר גירסתו של הנתבע לפיה הוטעה או טעה ביחס למהות ההזמנה עליה חתם ותוכנה בלתי נכונה וכי הנתבע חתם על ההזמנה ביודעין במטרה לגרום לתובע לסיים את עבודות השיפוץ.

לאור האמור, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבע במלוא סכום התביעה.

 הח”מ שימש כב”כ התובעים בתביעה זו..

 

פסק דין 

6 

תמצית

הקטנת הפיצוי המוסכם חרף ביצוע ההפרה המזכה וזאת לנוכח עתירה והוכחה כי יש מקום להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט להפחתת הפיצוי המוסכם לכדי 15% משיעורו על פי הוראת סעיף 15 לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה ודחיית יתר הסעדים שנתבעו לרבות נזקים שנגרמו בשל ההפרה

 

סקירה

התובע והנתבע ניהלו בשותפות עסק של קפה מסעדה ברמת-אביב, אשור כונתה בשם “טימין”. במסגרת השותפות שהחלה ביום 31.10.96, ונסתיימה ביום 12.6.97 , היה אחראי הנתבע על הצד הגסטרונומי, ואילו התובע היה אחראי על הצד הניהולי.

הצדדים חתמו על הסכם לפירוק השותפות ואשר אחד התנאים כלל מסירת המתכונים של המסעדה על ידי הנתבע לידי התובע. בית המשפט קבע כי הנתבע מסר לתובע רשימה חלקית של מתכוני המסעדה ובכך הפר חלקית את התחייבותו כלפי התובע.

בית המשפט בחר לנקוט בחריג לחוק החוזים אשר הינו חריג לכלל שיש לכבד רצון הצדדים וקבע  כי הנתבע הרים את הנטל לשכנע את ביהמ”ש, כי לא קיים יחס  סביר בין הפיצוי המוסכם שנקבע בסך של 10,000 דולר לבין הנזק שצפו הצדדים בעת כריתת ההסכם.

בית המשפט הפחית את סכום הפיצוי המוסכם וחייב את הנתבע לשלם פיצוי בסך של 1,500 דולר בלבד מתוך הפיצוי המוסכם. כמו כן נקבע כי הנתבע לא הביא לגרימת נזק נוסף ועל כן דחה טענה זו של התובע.

הח”מ ייצג את הנתבע בתביעה זו.

 

פסק דין

 

 7

תמצית

האם יכול נפרע להיות אוחז כשורה – הדרישה לריחוק בין המושך לבין הנפרע – הקירבה או הריחוק כנקבעים שלא לפי צורת השטר – אלא לפי מערכת היחסים בין הצדדים – האפשרות כי נפרע שקיבל את השטר לידיו מצד שלישי ייחשב לאוחז כשורה.

 

סקירה

המשיבה חתמה כמושכת על שיק, ומסרה אותו למאן דהוא בשם אריק סטולוביץ (להלן – אריק), כפי שעשתה גם בעבר, בלא למלא את סכום השיק ואת שם הנפרע. אריק מילא בשיק סכום מסוים, רשם בו את שם המערער – שבינו לבין אריק התקיימו יחסים עסקיים – כנפרע, ומסרו למערער. המערער הציג את השיק לפירעון, אך השיק חולל. בעקבות זאת הגיש המערער תביעה לבית-משפט השלום כנגד המשיבה. בית-משפט השלום דחה את טענת המשיבה כי רומתה על-ידי אריק, בכך שמילא בשיק סכום גבוה בהרבה מזה שהורשה לו. על בסיס קביעה זו, נקבע כי המשיבה אחראית כלפי המערער, אולם בבית-המשפט המחוזי נתקבלה טענת התרמית של המשיבה. משכך, נקבע גם כי למשיבה עומדת טענת הגנה כנגד המערער, שכנפרע אינו יכול להיות אוחז כשורה. מכאן הערעור.

בית-המשפט העליון פסק כי הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על-פי צורת השטר, אלא על-פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי ולא צורני.

במקרה דנן, בין המושך (המשיבה) לבין הנפרע (המערער) אין כל קשר משפטי (פרט לקשר השטרי). הקשר המשפטי הוא בין המושך (המשיבה) לבין צד שלישי (אריק), ובין אותו צד שלישי (אריק) לבין הנפרע. במצב דברים זה, המושך והנפרע הם צדדים רחוקים. לפיכך, אין כל טעם ענייני שעקרונית לא יוכל המערער להיות אוחז כשורה. על-כן, גם על-פי התשתית העובדתית שהניחה ערכאת הערעור, דין הערעור להתקבל וכי מתחייב לאפשר טענה לאחיזה כשורה בכל אותם מקרים שבהם הנפרע הוא צד רחוק, והוא מקיים את הדרישות האחרות הקבועות בחוק

הח”מ ייצג את המערער בערעור זה.

 

פסק דין