משרד עורכי דין ונוטריון

משפחה – עו”ד מימון דוד

תמצית

בית המשפט דחה את התביעה בשל התיישנות שכן עילת התביעה נולדה כאשר התובע ידע או חשד, כי הנתבעת  מועלת ביחסי הנאמנות ומשתמשת בכספי המנוחה לצרכי עצמה. טעם נוסף לדחיית התביעה הנו שינוי חזית אסור שכן התביעה היתה לגבי פעולות שהנתבעת עשתה בחשבונה של המנוחה ולא בפעולות שהמנוחה עשתה לתובת הנתבעת.

 סקירה

התובע הגיש נגד אחותו, הנתבעת, תביעה ליתן לתובע חשבונות בדבר פעולותיה בנכסיה של דודתם המנוחה ואשר הצדדים הם יורשיה היחידים  וכן תבע לחייב את הנתבעת לשלם כספים שלטענתו הנתבעת לקחה שלא כדין מחשבון.

המנוחה נתנה יפוי-כוח כללי לאמם של הצדדים ולנתבעת. על כך ביסס התובע את טענותיו העיקריות בדבר יחסי שליחות וכן יחסי נאמנות בין המנוחה לבין הנתבעת.

בית המשפט קבע כי השליחות מסתיימת בגריעת כשרותה של המנוחה שעל-פי טענת התובע פעולותיה של הנתבעת ממועד זה לא היו על-פי סמכותה כשלוחה של המנוחה. על כן זהו המועד לתחילת ההתישנות.

לעניין חוק הנאמנות, קבע בית המשפט כי הכלל הוא כי בהתקיים יחסי נאמנות, תביעת הנהנה כלפי הנאמן אינה מתיישנת, כל עוד אין הנאמן כופר בהיותו נאמן או איננו מפר את חובת נאמנותו על חוק הנאמנות, אך לא נמצא כי הנתבעת פעלה כנאמנה של המנוחה.

בית המשפט קבע כי מכיוון שהתובע הודה שידע וחשד, כי הנתבעת משתמשת בכספי המנוחה לצרכי עצמה, תקופת ההתיישנות לגבי טענותיו של התובע היא בת שנה אחת מיום מתן צו קיום הצוואה, ועל כן התביעה התיישנה.

הח”מ ייצג את הנתבעת בתביעה זו.

פסק דין