משרד עורכי דין ונוטריון

פשיטת רגל – עו”ד מימון דוד

תמצית

ביהמ”ש העליון קבע כי המחוזי צדק כשהורה למערערים להשיב את הכספים שקיבלו, שכן לאחר שמונה מפרק זמני ומנהל מיוחד לא ניתן היה לעשות דיספוזיציה בנכסי החברה או לשלם כספים מכספי החברה בלא הסכמתם של בעלי התפקיד.

סקירה

לביהמ”ש המחוזי בנצרת הוגשה תביעה כנגד המערערים לתשלום לקופת הפירוק של חברת וטרימיקס בסך של 481,057 ש”ח. המערערת 2 השכירה נכס למשיבה 1 כאשר המשיב 4 הינו ערב לחיובי החברה על פי הסכם השכירות.

לאחר שהמשיבה 1 לא שילמה דמי שכירות במשך תקופה ארוכה, הוגשה בקשת פירוק לחברה והח”מ מונה כמנהל מיוחד להליך הפירוק. לאחר שהוגשה בקשת הפירוק ומינוי מפרק זמני ומנהל מיוחד, נחתם הסכם בין המערערת 2 לבין המשיבה 1 ועל פיו שילמה האחרונה למערערת 2 סך של 481,057 ש”ח בגין דמי השכירות וכן בגין פיצוי.

הח”מ הגיש בקשה למתן הוראות בה עתר לחייב את המערערים להחזיר את הכספים לקופת הפירוק. ביה”מ פסק, במעמד צד אחד, כי הכספים יוחזרו לידי המנהל המיוחד וקבע כי ההסכם היה “מהלך זריז ומהיר להברחת כסף מקופת החברה”. המערערים טענו כי הכספים ששולמו במסגרת ההסכם היו כספים אישיים של המשיב 4 שהנו מנהלה של המשיבה 1 ואשר שולמו מתוקף ערבותו לחיובי החברה.

ביהמ”ש העליון דחה את הערעור ופסק כי צדק ביהמ”ש המחוזי בהחלטתו לחייב את המערערים בהעברת הכספים לקופת הפירוק. עוד נקבע כי לאחר שהחלו הליכי הפירוק, מונה מפרק זמני ומנהל מיוחד, לא ניתן לעשות דיספוזיציה בנכסי החברה או לשלם כספים מכספי החברה בלא הסכמתם של בעלי התפקיד. זאת ועוד, סעיף 268 לפקודת החברות [נוסח חדש], מורה כי כל עסקה בנכסי החברה שנעשתה לאחר תחילת הפירוק בטלה, אלא אם הורה ביהמ”ש אחרת.

הח”מ היה המפרק הזמני והמנהל המיוחד בתקופה הרלוונטית  והינו כיום המפרק הקבוע לחברה.


פסק דין  

תמצית

הסדר נושים הוא למעשה הסכם בין החברה לבין נושיה, כשכל צד נוטל על עצמו התחייבויות. משאישרו הנושים את הסדר הנושים פה אחד, עליהם לקבלו כמות שהוא – לטוב ולרע; במקרה הנדון, ממכלול הוראות ההסכם עולה כי שכ”ט הנאמן ודמי ההשגחה לכונ”ר יופחתו מהסכומים המשולמים לנושים.

סקירה

בקשה למתן הוראות, במסגרתה עותר הנאמן להסדר הנושים של חברת עמק פארם בע”מ (במימוש הסדר נושים), לקבוע מיהו הגורם שצריך לשאת בעלות שכר טרחתו ובעלות דמי ההשגחה לכונס הרשמי. לטענת הנאמן, שכר הטרחה אמור להיגבות מסכום הנשייה הכולל שאושר בהוכחת החוב ושולם. נושי החברה טוענים כי שכר הטרחה שאמורים לקבל הנאמן והכונ”ר, אמור להשתלם ע”י בעלי המניות בחברה והערבים לחובותיה, וזאת מעבר ל-100% שהובטח לנושים. בעלי המניות והערבים לחובות החברה טוענים כי תשלום שכר טרחת הנאמן צריך להתבצע מתוך קופת ההסדר. הכונ”ר סבור כי בעלי המניות הם אלה שצריכים לשאת בתשלום שכר הטרחה.

ביהמ”ש המחוזי קבע כי יש להפחית את שכר טרחת הנאמן ודמי ההשגחה של הכונ”ר מהדיבידנד של כלל הנושים:

הסדר הנושים אשר קיבל את אישורו של ביהמ”ש, ככל הסדר נושים אחר, הוא למעשה הסכם בין החברה לבין נושיה, כשכל צד נוטל על עצמו התחייבויות במסגרת ההסדר: החברה ובעלי מניותיה מזה והנושים מזה – ולכל צד מוענקות זכויות ע”פ הקבוע בהסכם. הסדר כזה, בייחוד בהסדר נושים שאושר פה אחד, הוא הסדר המשרת את האינטרסים של כולם, החברה, הנושים, בעלי המניות לה והערבים, ומהווה נקודת שיווי המשקל והאיזון שאותם גורמים מצאוה כנכונה והולמת לבטא את האינטרסים שלהם, בעיקר משיקולי כדאיות כלכלית.

מעיון בהסדר הנושים עולה כי שכ”ט הנאמן ודמי ההשגחה של הכונ”ר יופחתו “מהתשלומים אשר ישולמו במסגרת הסדר זה”.

יש לקרוא את הסדר הנושים כמכלול – כמקשה אחת – ולא סעיף זה או אחר במנותק מהיתר, ועל כן, לא די בכך שהנושים יסתמכו על כך שבהתאם להסדר הנושים הינם זכאים ל-100% מתביעות החוב שתאושרנה על ידי הנאמן, אלא עליהם לקחת בחשבון כי ההסדר המחייב הוא הסדר הנושים המלא והשלם שאושר ע”י ביהמ”ש בהתאם להסכמתם פה אחד. על כן, יש להפחית מהתשלומים המגיעים להם – אותם 100% – את הסכומים בגין שכ”ט הנאמן ודמי ההשגחה של הכונ”ר.

הח”מ שימש כנאמן להסדר הנושים בהליך שילם לכל הנושים 100% מהנשייה ואף השיב לחברה סכום של כ-200,000 ₪ והיא חזרה לפעילות.


פסק דין  

תמצית

דחיית ערעור על החלטת נאמן  בדבר דחיית תביעת חוב מחמת איחור בהגשתה  מן הטעם כי לא נמצא “טעם מיוחד” להגשתה באיחור.

סקירה

המערער הגיש את ערעורו לבית המשפט בו טען כי נודע לו על הקפאת ההליכים נגד החברה בדרך מקרה על ידי אחד מבעלי החברה רק כיומיים לפני הגשת תביעת חוב, אשר הוגשה באיחור של תשעה חודשים, על ידי אחד מנושי החברה.

עוד טען המערער, כי אי הכללתו מלכתחילה ברשימת הנושים של החייבת נבעה מסיבות אובייקטיביות הנובעות מאופן ניהול ספריו. המערער הינו בעל מקצוע חופשי המנהל את ספריו על בסיס מזומנים ומנפיק חשבונית על פי התקבולים בפועל. היות והתמורה של השירותים שניתנו לחייבת לא שולמה למערער, המערער לא הוציא חשבונית ומכאן לא זיכתה החייבת את המערער כפי שבדרך כלל מזוכים נושים אחרים על  בסיס מצטבר.

הח”מ אשר שימש בתפקיד נאמן החברה, טען כי לא התקיים “טעם מיוחד” לאיחור בהגשת תביעת החוב וזאת, מכיוון שהמערער הועסק בתור יועץ מס של החייבת משנת 2001 ועבודתו כללה בין היתר, הגשת דוחות שנתיים ועבודה שוטפת מול רשויות המס. על כן הייתה לו ידיעה תמידית  באשר למצבה הכלכלי של החברה ובאשר לעניין הקפאת ההליכים והסדר הנושים. המערער לא ביצע את הנהלת החשבונות של החייבת מאז הקפאת ההליכים, כאשר תפקיד  זה עבר לידי המשיב.

בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי, על פי הסדר הנושים ועל פי החלטת בית המשפט, היה על המערער להגיש את תביעת החוב במועד. זאת ועוד, נקבע כי ביצוע הפרסומים כדין (ברשומות ובעיתונות), מקימים חזקת ידיעה קונסטרוקטיבית של כל נושי החייב על אודות הליך חדלות הפרעון בנוסף להנחה בסיסית של הדין, כי ראוי לנושה להידרש למצבו של החייב לפחות אחת לשישה חודשים.

הח”מ שימש החברה בהקפאת הליכים וכמשיב בערעור זה.


פסק דין